את בעלה דינה הכירה לפני 40 שנה. הקליק היה עוצמתי והוביל אותה עד הלום כשהיא אם לששת ילדיו וחולקת איתו סבתאות למספר נכדים שכבר לא סופרים.
מה שהביא אותה אלי הוא משבר חברות עמוק עם מי שבנתה איתו את חייה, יוסף בעלה.
"הוא השתנה", טענתה בפיה, "מאז שאחיו נרצח בפיגוע המוני לפני כשנה בירושלים, הוא כבר לא אותו אדם נעים וסלחן כמו שתמיד היה. הוא הפך לקפדן ולמרוחק".
ספור עצוב..
הבטתי בה באמפתיה וחיכיתי להבין ממנה איך השינוי שחל בו עם פטירת אחיו, השם יקום דמו, משפיע על היחסים ביניהם שבעטיים הגיעה לשוחח איתי.
"אני לא יכולה לסבול את המתח שהוא יוצר סביבו. הוא לא קשוב לילדים ומאשים אותי על כל פעולה לא מדויקת שאני עושה. הוא מחפש תשומת לב שלילית ממש כמו ילד, במקום להיות האבא הבוגר. נמאס!" כך פסקה והצליל בקולה קשוח משהו.
"ומה קרה לך מאז שאחיו נרצח?" שאלתי בעדינות.
"אני.. נראה לי.. שהתקשחתי" מלמלה בעודה שוקעת בהרהור בחפשה אחר הלכי נפשה.. "כן. אני מניחה שהתקשחתי כדי לא להתרסק. מסתבר שגם אני כבר לא אותו אדם מכיל וסבלן כפי שהייתי. הפכתי ליותר ממוקדת מטרה ופחות קשובה לתחושת ה'חולשה' שפשטה במשפחה שלנו".
בתורת הבנת תנועות הנפש שמרצדות בתוכנו, החשש מהבעות חולשה מאפיין את יסוד האש הלוא הוא הולכי המדבריות בעוד שהצורך בתשומת לב (גם שלילית) ברגעים של משבר ושל חוסר ודאות, מאפיין את יורדי הימים הלוא הוא יסוד המים.
כשיסודות המים והאש נפגשים כששניהם לא באיזון ברגעי משבר שכאלו, עשויה להתחולל 'תאונה'..
בעוד ש'הולכי המדבריות' הופך לתכליתי ומקשיח את ליבו על מנת לא להרגיש את הכאב מחשש שיחליש אותו, 'יורדי הימים' מוצף ברגשות ומתמקד בביטוי עז של הרצונות שלו בלי להתחשב במגבלות וגבולות היכולת של אחרים לספק לו אותם.
במהלך השיחות שלנו דינה ויוסף למדו להקשיב אחד לשני בשפה שהשני מדבר בה ולא רק בשפתם האישית. גבולות ההבנה וההכלה ההדדית שלהם התרחבו. הם גילו עולם שלם חדש ומרתק זה בזה ובעיקר בתוכם. היסודות הנעים בנפשם התאזנו והשלום חזר לשכון ביניהם.
דינה גילתה שאם היא מקשיבה לכאב ולרגישויות (שלהם פעם קראה 'חולשה') שקיימים בנפש בעלה, היא דווקא מרגישה יותר חזקה ופחות מאובנת בתוכה.
ויוסף גילה שיש לו יכולת לבטא את הרגשות והרצונות שלו בלי צורך להציף בהם את כל הסביבה.
כך דינה מצאה בתוכה קשב והבנה לעומק הצער של יוסף. ויוסף זיהה ונענה לצרכים של דינה בלי שהרגיש שהיא גנבה לו את המקום בו הוא ציפה להבנה.
️הסב והסבתא שבנו חיים יפים ביחד, שבו והתאחדו ביניהם, ובמקום להתרסק הם צמחו מתוך הכאב העז שפרץ לגבולות משפחתם.