רבי נתן (תלמידו המובהק של רבי נחמן) הסתובב המון שנים עם חור ענק בלב. הוא היה מיוחס, עשיר, תלמיד חכם עצום ואפילו זכה לפרוץ גדרות ולהתקרב לשמי החסידות. אך החור הענק בלב שלו לא התרשם מכל הנ"ל ולא הפסיק "לפעום". תחושת חיסרון אדירה פיעמה בקרבו. משהו היה חסר לו. מכירים את התחושה הזו? גם לכם לפעמים יש חור ענק בתוך הנפש? מצפה להתמלא?
אתם יודעים מה ההבדל בינינו לבין רבי נתן? הוא לא התייאש!! הוא ידע שהמילוי לחור שבו נמצא אי שם ומחכה לו. הוא המשיך לחפש למרות שלכאורה נראה שאין בנמצא את מה שהוא מבקש. ובגלל שהוא לא התייאש הוא לא פנה לחפש מילוי במקומות לא אמיתיים ולא נרדם על המשמרת וחיכה לבוא ה"מאה עשרים" שלו כמו אדם שזקן טרם זמנו. ובזכות זה…ממש רק בזכות זה זכינו אנחנו הדור האחרון לאורו המופלא של רבי נחמן מברסלב. בזכות מה? בזכות זה שרבי נתן לא הפסיק לקוות ולהמתין לאור המיוחל שימלא את החור שבנפשו ובנשמתו ולכן הבורא לבסוף ריחם עליו וקרב אותו אל נשמת רבי נחמן מברסלב וזיכה אותו להיות ה"לבנה" המקבלת את אור רבה. עד שהתמלא החור והפך לפרוז'קטור המקרין אור לרבים וטובים.
אותו עניין מתואר בסיפור "אבדת בת מלך" של רבי נחמן – השני למלך (שנ"י = שורש נשמות ישראל) חיפש את בת המלך (את הנשמה. את המילוי שכולנו מחפשים). היא אמרה לו לחפש אותה בהר של מרגליות. אז הוא חיפש הר של מרגליות אך זמן רב הוא לא מצא דבר כזה. הוא שאל אנשים "גדולים" – "ראיתם הר של מרגליות?" והם אמרו לו שאין כזה דבר בנמצא. ובמילים אחרות הם אמרו לו "צא מהדמיונות, תתפשר על מה שיש. תתמלא ממקומות אחרים וותר על בת המלך". אך השני למלך לא התייאש, הלך נגד כל הסיכויים ולא ויתר על חלומו למצוא אותה. עד שלבסוף הוא זכה למצוא אותה!
ככה גם אנחנו (הדור שטרם התגלות משיח) מרגישים – יש לנו חור ענק בלב. מחפשים מילוי של אמת אך הוא לא בנמצא. אז במקום להתייאש בואו ונמשיך נגד כל הסיכויים לחפש את המילוי האמיתי – את האמת שתרווה את נשמותינו באופן המדויק ביותר לכל אחד מאיתנו. אפילו שכל העולם יגיד לנו "צאו מהדמיונות, אין את המילוי שאתם מחפשים. כבר חיכיתם הרבה זמן והוא לא הגיע, אז וותרו וזהו" אנחנו לא נתייאש ולא נוותר עד שהקב"ה ירחם עלינו ויביא אותנו ל"הר של מרגליות" (המר יהפוך לגלוי) ואז נתאחד שוב עם נשמתנו ונחיה חיים של סיפוק ומילוי.
