החוט המקשר בין התשובה, יום הכיפורים וסוכות

סיגל אהביאל
החוט המקשר בין התשובה, יום הכיפורים וסוכות

יש באדם שני מצבים –
מוחין ד'גדלות ומוחין ד'קטנות. היינו שהלב שלנו חי או ישנוני!

כשהוא חי אנחנו מרגישים את החיים רוקדים בתוכנו. הלב מרגיש באמת את כל מה שאנחנו אומרים זה לזה ואת מילות התפילה והברכות. והכל מרגיש בתנועה וצבעוני.

וכשהוא ישן אנחנו בבחינת מצוות אנשים מלומדה. לא באמת מרגישים כלום. לא ממש חיים. לא ממש מתכוונים למה שאומרים.

והשם רוצה חיים.

כאשר מרים הנביאה לקחה את התוף, שרה ורקדה עם בנות ישראל היא הפכה את בנות ישראל לדבוקות בטוב של השם. לכן הנשים לא טעו אחר עגל הזהב כמו הגברים. לעומת זאת חזקיהו המלך שהיה ראוי להיות משיח לא אמר שירה להשם לאחר הצלתו ולכן איבד את מדרגתו.

אז לעשות תשובה זה בעצם לעבור ממוחין ד'קטנות למוחין ד'גדלות .

אלא מה…

השם אוהב אותנו בכל מצב בו אנחנו נתונים .

גם כשאנחנו ממלמלים כלפיו מילים שאנחנו לא באמת מרגישים וכשאנחנו לא באמת מודים. גם כשאנחנו עושים 'כאילו' אבל לא באמת מתכוונים.

ואומר הזוהר הקדוש:

במילים הללו שהן 'חצי חיות' דווקא משתעשע השם. הוא לוקח אותן ונוטע אותן על שפת הנחל ומהן גדלים ערבות נחל. אותן הערבות שאנחנו מנענעים בסוכה.

ואז בסוכות הוא מצווה עלינו לחבר את הערבות עם יתר המינים, הריחניים יותר ושיש בהם טעם, ול-נ-ע-נ-ע אותן כדי שיתעוררו.

אנחנו בעצם מחברים את הנקודות הרדומות שבנו עם הנקודות הטובות של אור השם שנמצאות בנו, בצדיקים ובתורה.

וגולת הכותרת היא כשאנחנו חובטים את הערבות על האדמה כדי להוציא מהן את שארית ניצוצות האור שאבדו בתוכן והן, הניצוצות, עולות מעלה מעלה. ואז השמחה יכולה לבקוע מהלב שהתעורר הלוא היא שמחת התורה.

כך השם מוביל אותנו לשוב לאותה חיות פועמת שנטע בנו. לחיבור לטוב הנפלא והמיוחד שקיים רק בנו. לידיעה הברורה שגם במקומות הכי אפלים הטוב שבנו עדיין קיים. וכך הוא שומר עלינו בשם ש-ד-י שמשמעותו שיש די באלוקותו לכל בריה.

ואז ממילא נרגיש את כל מה שנעשה ואת מה נגיד ונחשוב וכך נתמלא בחיות טובה.

ולא נצטרך עוד 'להתאמץ' להתקרב להשם כי פשוט נרוץ אליו מעומק החיות והגעגוע שיבעבעו בלב שלנו .

אז תכל'ס איך זוכים לתשובה? איך מתעוררים? איך מפסיקים לאבד את עצמנו שוב ושוב?

הדרך נמצאת בחיבור לתורה ולצדיקים שהם האושפיזין הקדושים שנכנסים אלינו לסוכה.

כי הם כבר התעוררו ועכשיו עוסקים בלעורר אותנו איתם. הסוד של הלב החי, לב הבשר, נמצא אצלם.

החיבור אליהם מזכיר לנו שוב ושוב מי אנחנו באמת. בתורה ובאהבה ובעצם מה שהם, הם מציתים ומעוררים גם את האור שבנו.

כל שנותר לנו הוא להתחבר אליהם בכל ליבנו. להכיר אותם וללכת בדרכם. להרגיש את נוכחותם ולחיות את תורתם. כך הלב שלנו יתעורר. ונתחיל לשמוע ניגון אחר מבפנים.

אז ביום כיפור נעמוד מול השם- ובעיקר נבקש להתעורר!

נשוב בתשובה על התרדמה ומעלליה .

משום שאם נדמיין מישהו ש'מתאמץ ומשתדל' לאהוב אותנו, נאמין לו שהוא באמת אוהב אותנו ורוצה בקרבתנו? כמובן שלא.

כי אם הוא מתאמץ לאהוב אז הוא לא באמת פשוט אוהב. רק לב חי, לב בשר, באמת אוהב. לא מתאמץ לאהוב. לא מתאמץ 'לעשות תשובה'.

לכן הכדאי לנו ביותר הוא להתפלל על מוחין בגדלות, על לב חי, על לב בשר. כי אז ממילא נאהב את השם, נתגעגע אליו, נרצה לעשות את רצונו בשלמות, נרצה להיות טובים באמת. ונרוץ אליו בחיות גדולה בלי להתבלבל.

יהי רצון שתהיה לנו שנה טובה ומאירה במיוחד .

שנזכה כולנו ללב חי .

שנאהב את עצמנו ואת סובבנו ובעיקר בעיקר את בוראנו .
באהבה
סיגל

💫🌟💫🌟💫🌟🌟💫🌟🌟🌟🌟🌟🌟

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
רקע-פתיחה
בס"ד כשיצאנו ממצרים מבית עבדים, עמדנו על שפת הים בעוד הקטרוג חג מעל ראשנו – "אלו עובדי…
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…