ט"ו בשבט הוא זמנם של ההתחלות שנמצאות עמוק בתוך החושך ועדיין לא התחילו להתחיל.
הוא גם זמנם של כל התכנונים הנפלאים על בניינים מפוארים שאיבדנו אמון שאי פעם נגיע לבצע.
הוא גם זמנו של ה'עצמי' המאיר שאיבדנו אמון שאולי אי פעם נגשים מתוכנו ונהיה הוא.
כי ט"ו בשבט הוא הזמן של האמונה מתוך החושך…
זמנו של הצוף הנסתר שאם נאמין יצא ממנו פרח ומהפרח יבקע הפרי ..
ובכח מה עומדת זו האמונה?
וכי מישהו הבטיח לנו שכל תכניות המגרה הללו אי פעם יראו אור יום? מימוש? התחלה מלאה תקווה?
כן! הבטיח לנו צדיק יסוד העולם שצעק וצעק "גיוואלט! אין יאוש בעולם כלל!!"
ואנחנו.. האם אנחנו מאמינים לו?…
אז עכשיו הזמן בעוד הצוף עולה באילן להרים צעקתנו יחד איתו ולבקש "גיוואלט!! אין יאוש בעולם כלל!!"
יכול נוכל לפרוח לצמוח ולהעלות פרי לו רק נאמין… ונתחיל את הצעד הראשון לשינוי האין סופי…
