קורח ועדתו הותירו בי מחשבות על מקור המידות הקשות של הגאוה הקנאה והתחרות.
מהיכן הן באות מידות כעורות אלו?
האם הן מניעות גם אותנו עמוק בסתר ליבנו?
איך זה שאדם נשוא פנים וגדול במעלה טועה כל כך ומתמלא בגאוה עד כדי שדורש את מקומו בכוח ובעזות קשה?
האם גם אנחנו יודעים לדרוש את מקומנו בעזות ולהתלונן שלא רואים אותנו?
מה יושב לאדם עמוק בלב שזורק אותו לקרקעית הנזקקות ועוד מתיר לו את המידות המגונות 'בשם ומלכות'?
