חז״ל מורים לנו מה נעשה על מנת להעלות נחת רוח לה׳ – ״כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה׳ ״. מה לא יעלה נחת רוח לה׳? שאור ודבש! שאור שבעיסה משל הוא ליצר הרע. נקודת הרע המוחלט שקיים באדם. השאור המחטיא אותנו ומנפח אותנו בגאווה מכוערת שמבעדה לא רואים שום טוב ושום אמת. דבש כולו מתיקות רציפה מתחילה ועד סוף בלי שום מר. משל לנקודת הטוב המוחלט שבאדם. נקודת האמונה בנו שהכול טוב. אין שום רע בעולם ובנו כלל.
שני אלו אומרים חכמינו לא יכולים להיות קטורת המעלה ריח טוב לעורר נחת רוח לה׳.
דהינו כי לו נחשוב שאנחנו רק טובים ואין לנו מה להשתנות כלל, לו נאמין שכבר הגענו להבין שאין לנו עוד מה לברר בעולם כי הכול רק טוב, הכול אמת צרופה ומתוקה – לא נוכל לעשות נחת רוח אמיתית להשם! וכן לו נחשוב שאנחנו רק רעים ועל כן אין לנו לעולם סיכוי להשתנות, לו נחשוב שהעולם כולו רע מוחלט שמחכים אנו לו להסתיים ולהחרב – גם כך לא נעלה נחת רוח להשם!
אז איך מעלים נחת רוח לה'?
בהיותנו מאמינים שאנחנו בשורשנו טובים אך דא עקא כי פשה בנו השאור המסתיר את הטוב שבנו…
בהיותנו מפנימים כי כל טוב שנזכה למצוא בתוכנו – תמיד נדע שיש טוב עמוק יותר וגבוה יותר שנסתר עדיין בנו…
בהיותנו יודעים כי כל רע שנזהה בנו נדע – שהוא כיסוי עכור שלו נזכה לברר אותו נמצא תחתיו טוב ״חדש״ מרומם ומשחרר אף יותר..
כך מעלים נחת רוח לה׳ – רק עם מה שנמצא בין השאור המוחלט ובין הדבש המוחלט הוא זה שיעלה נחת רוח שלמה לאבא שבשמיים.
