האם בני הכהנים חשובים יותר מבנות הכהנים?

התורה מספרת לנו בפרשת שמיני  שבני הכהנים היו מותרים באכילת הקודשים הקלים שבמשכן בעוד שלבנות הכהנים לא היה חלק וזכות לאכול מהם.

דהיינו שבבוא בת הכהן המשרת בקודש לאכול מהקודשים, היתה מקבלת בהם חלק רק כאשר בני הכהן היו נותנים לה חלק מחלקם.   וזאת למרות שהיתה מבני ביתו של הכהן ממש כמו בן הכהן.

מקומם את בני הדור שלנו? האם מתארת כאן התורה אפליה? האין התורה מכירה בערך האישה?
והרי התורה כל כולה   אור ואהבה.  "דרכיה   דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".. אין עוולה ואין עיוות יוצא ממנה..

מכאן (שהמסקנה היא)   שמוסרת לנו כאן התורה מסר עמוק העומד מאחרי החוק הלכאורה מפלה הזה.

ישנו  מצב בו האדם מגיע לקרבת ה' כה גדולה עד כי שניתן לו ייחוס משמים ואף ניתן לו חלק   וזכות באכילת הקודשים המכפרים על כלל ישראל ואכילתו נחשבת טהורה וקדושה (משל   לאדם שכוח השפעתו גדול ומדרגתו חשובה מעל אחיו ועל כן מעשיו משפיעים על הנפשות   שסביבו ואף על אלו שקשורות אליו).

נשמע כייף? ובכן – לא רק כייף…

אדם זה נמצא במדרגה רוחנית שמצריכה שמירה   עצומה. מאחר וכגודל הגדולה כך גודל  הסכנה לנפילה..

על כן, בתבונת הבורא (על מנת לשמור עליו מפני נפילה) מציבה אותו התורה אל מול   מצב של חוסר שלמות תמידית על מנת שיוכל לגלות רחמנות ונדיבות כלפי מי שלא זכה למדרגתו – כמשל "בת הכהן", אחותו, שלא ניתנה   לה הזכות לחלק באכילת הקודשים.
דרישה סמויה (לא ישירה) דורשת התורה ממנו  לחסד מתמיד, אשר על מנת לעמוד בניסיון זה,   עליו בכל עת לעדן את נפשו  ולראות, לזכור ולכבד את האחרים שסביבו ובפרט דווקא את אלו שאינם "מקודשים"   כמוהו..

כך יוכל להיות ראוי למדרגתו ואף לרוממה יותר   ויותר ולקרבה ליוצרו.  לו יעמוד בניסיון לעולם לא יהיה ליבו גס באחרים בשל   עליונותו עליהם .. ולא רק שלא ייפול ממדרגתו אלא שאף תזדכך נפשו..

ואומר בורא עולם בבריאת אדם – "נעשה לו עזר כנגדו" ומעצב מציאות בה לצד האיש (החלקים החזקים שבקיום שלנו) תמיד נמצאת אישה (החלקים הרכים והעדינים שבקיום שלנו).

ולא רק זאת אלא שהיא תמיד "כנגדו" (אי אפשר להתחמק ממנה.. היא שם..) על כן עליו תמיד לעדן מידותיו ולהזדכך ולהתעלות לנוכח מציאותה הנזקקת להשפעתו..

מדוע   "כנגדו"?
כי אם יחליט לא לעמוד בניסיון זיכוך נפשו ולא להשפיע עליה חסד ולמלאה באורו –   אזי התנהגות זו תהיה "כנגדו".. לרעת עצמו.. הפסד עצום שלו..
ובכל זאת, מהו חלקה של   "בת הכהן" בכל הסיפור הזה? האם גם היא זוכה מצד עצמה? והרי התורה תורת   חיים היא…

בוודאי!!

בעצם הסכמתה לקבל את תפקידה החשוב, ובחכמת נשים הבונה ביתה, להיות – הנזקקת, המושכת, התומכת והמעודדת לעידון ולזיכוך נפשו   של "בן הכהן" –  בכך מזדככת   אף נפשה והיא זוכה בחלקה.

ולא רק זאת אלא שהיא אף זוכה בזכויות חלקו שלו, בשל היותה זו שהביאה  אותו למימוש כוחו..

ועל זה אמר כבר מזמן רבי עקיבא: "שלי ושלכם – שלה הוא.."

יהי רצון שנזכה בימים   אלו, של ספירת העומר לזכך את נפשנו  על ידי מידת החסד והרחמים ואף נסכים   לקיים את תפקידנו  הניתן לנו משמיים.

באהבה ♥

סיגל אהביאל וצוות "שיח הלב"
המרכז להכשרת מטפלות נפש בגשטאלט יהודי על-פי תורת רבי נחמן מברסלב