בספר 'מאור ושמש' בפרשת וישלח כתוב שכל יום משלושת מאות שישים וחמשה ימות השנה מקביל לאחד משלוש מאות שישים וחמש הגידים שבגוף האדם.
לאיזה גיד מקביל יום תשעה באב?
לגיד הנשה.
גיד הנשה מוזכר בתורה בקרב בין שרו של עשיו לבין יעקב אבינו.
קרב שבסופו מברך שרו של עשיו את יעקוב, מהלל אותו על תפארת קדושתו ואף משנה את שמו מיעקב לישראל.
(בראשית לב, כח):
"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
עם זאת שרו של עשיו מצליח בכל זאת להזיק ליעקב רגע לפני שהם נפרדים והוא פוגע בו בגיד הנשה.
(בראשית לב, כה):
"וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".
מאותו רגע יום תשעה באב שמקביל לגיד הנשה הופך להיות יום מועד לפורענות ולכן מצווה אותנו התורה שלא לאכול את גיד הנשה.
(בראשית לב, לב) :
"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשה".
זו גם הסיבה שדווקא ביום תשעה באב חטאו המרגלים, נחרבו שני המקדשים, וכן נשבתה העיר ביתר.
כי יום זה הוא תחת שליטת החיצוניים הלא הם כוחות צד הטומאה ששמחים בריחוקנו מהשם.
ביום זה יש להם כוח להזיק לנו.
להרחיק אותנו מהשם.
לבלבל אותנו.
להפיל אותנו.
השם ירחמנו!
יש לציין, שלעומת יום תשעה באב שבו יכולים אויבנו לשלוט עלינו, יום הכיפורים הוא יום בו מתרוממת קרננו ואין לאויבנו שליטה עלינו
ועל כן ביום הכיפורים אנחנו מזומנים להתגרות בהם ולצעוק בקול רם ולא בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ואין להם יכולת לנקום בנו על כך.
מחטא המרגלים תשעה באב נקבע ליום צום לדורות משום שכל אכילה ושתייה בו נותנת כוח לכוחות הרשע ולאויבי עם הקודש ששולטים ביום זה.
ואמרו חז"ל שכל האוכל בתשעה באב כאילו אכל את גיד הנשה.
עם זאת –
גלוי וידוע לנו שכל מה שהשם עושה לא עושה אלא עבורנו ולטובתנו הנצחית, אם כך מה הטובה הנסתרת ביום תשעה באב ובשליטת החיצונים עלינו?
לימדו אותנו חז"ל שלפני כל התגלות של אור וישועה עלינו להקדים ולעבור דרך 'קליפה' בבחינת 'קליפה קדמה לפרי'.
כשם שאי אפשר לאכול פירות לפני נקלף מעליהם את הקליפה כך לא נוכל להיגאל אלא אם כן נתמודד עם ה'קליפה' של העולם הרי אלו שונאי ישראל שמחדירים בנו כפירות וריחוק מאבא שבשמים – וזאת במטרה שנצמח דווקא משם!
דווקא מרצונם העכור של אויבנו נוכל ללמוד איזה 'פרי' מבקש מאיתנו השם לגלותו ועבור מה הוא ניצב מחכה לנו שנשוב אליו ושיגאלנו גאולת עולמים.
ועל כן לא יאחר היום בו יום תשעה באב עצמו ייהפך ליום שמחה והרי ידוע שמשיח צדקנו נולד ביום תשעה באב.
ומהי כל מטרת כוחות הרשע?
להרחיק אותנו עם ישראל מאבינו שבשמיים, לעקור מאיתנו את הדעת המאירה שכל מה שקורה הוא בהשגחה ולטובה, להמאיס עלינו את חוקות התורה ולהשקיע אותנו בדאגות ובתאוות הגוף והנפש שמרחיקים אותנו מלהרים את עינינו לשמיים.
כי ברגע שנותר יעקב (כל אחד מאיתנו) "לבדו", בבדידות מהשם מיד – "ויאבק איש עימו", עולה כוחם של כוחות הרשע.
ולכן אם דווקא ביום בו הם שולטים בנו, נרים את עינינו השמימה וניזכר מי הוא הטוב המוחלט, נאמין בו ונעמיק בתורתו, נזכך את דעתנו ונאיר אותה באור הקדושה – לא רק שלא ניפול שוב בידי אויבנו אלא שדווקא בזכות ההתחזקות שלנו מולם נתעורר עוד יותר עד שנעורר רחמי שמיים עלינו.
ולכן כתוב בתורה, (בראשית לב, כד-כה): "ויִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ".
שרו של עשיו יודע שלא תהיה לו יכולת לשלוט עלינו בו ברגע שיתחיל 'לעלות השחר' בדעתנו.
בו ברגע שאנחנו נזכרים מי אנחנו ושבנים אהובים אנחנו להשם ולנוכח הניסיונות שעוברים עלינו אנחנו דווקא מתעוררים מתרדמתנו ומתחזקים באמונה, או אז מתחילה לבצבץ גאולתנו, כשם שבחצות הלילה מתחיל לבצבץ אור השחר דווקא בשיא חשכת הלילה, ואז כבר לא יכולה אף אומה להזיק לנו.
וההבטחה הזו עומדת וקיימת לעולם:
"עד עלות השחר!!!"
יהי רצון שתשעה באב יהפוך למועד וליום טוב עוד השנה הזו, ואם חלילה לא נזכה לכך, שיעבור עלינו צום רווי בתפילות ובזעקות מעומקא דליבא להשם על הגאולה השלמה ונזכה לה במהרה.
