באיזה צד של המתרס אתם? העדר או המובילים

סיגל אהביאל

ברגעים אלו ממש בין אם שמנו לב ובין אם לא, כולנו נתונים תחת לחץ חברתי הדוק.

זה לא משנה אם התחסנתם או לא, אתם נתונים תחת לחץ חברתי!

כי לבטח הוא התערב בשיקול הדעת שלכם או במחשבות (הרווחה או המתח) שלכם ביחס לאיזה צד של המתרס אתם משתייכים עכשיו.

 

אם אמרנו שהכל מכל כול זה גילוי רצון השם אז מה הוא רוצה כאן?

 

זוכרים למה קוראים לו אברהם העברי?

זה חמוד בתור קלישאה – הוא עומד מעבר אחד וכולם אבל ממש כווולם מהעבר השני.

בזכות זה הוא זכה להפוך הראשון ששם את אבן הפינה למה שנקרא היום עם ישראל. בזכות העמידה שלו מול לחץ חברתי.

 

עכשיו כולנו בסיפור הזה. השם אירגן לנו פסיכודראמה של אברהם אבינו.

לא בדימיון מודרך ולא בחוויה קטנה ואישית אלא בחוויה גורפת ועוצמתית – במה שנוגע בחיים שלנו, של הילדים וההורים שלנו ושישפיע על העתיד של כולנו.

 

אז איפה את ואתה ברגע זה?

עד כמה אנחנו כנועים ללחץ חברתי?

עד כמה נעגל פינות אולי כדי לא להתחכך?

אולי נפחד ונעמיד פנים שאנחנו בצד ה"נכון" לכאן או לכאן?

עד כמה אנחנו עבריים ונאמנים לרצונות ולדעת שלנו שנאלצת לבחור?

ברגעים אלו לכול דעה יהיו מספיק אנשים גדולים וחשובים שיתמכו בה ובמקביל יתנגדו לה.

עד כמה תשתמשו בשיקול דעת עצמאי כי לכל דעה שתבחרו יהיה מי שיתמוך בה או שיתנגד לה?

ובמקביל, עד כמה אנחנו מוכנים לראות את הצד של האחר בלי להכריח אותו להיות מישהו אחר ממה שהוא כדי שיישר קו עם הדעה "הנכונה"?

 

אברהם אבינו הטיף בחוזקה נגד העברת הבנים למולך (זו היתה העבודה הזרה של אותה תקופה).

ואז בא ריבונו של עולם ואומר לו "העלה את בנך לעולה"!!!

 

תחשבו רגע.

 

איך זה נראה?

לפני רגע הוא צועק נגד הקרבת ילדים ורגע אחרי הוא  בעצמו עושה את זה??!!

 

אברהם היה תחת לחץ חברתי עצום. אם היה חושב לרגע איך אני נראה או לו העדיף ש"הם" יחליטו על החיים שלי – אנחנו לא היינו פה עכשיו.

הסיפור היה אחר לגמרי.

כי לאברהם לא היה את האומץ לשמוע באמת את רצון השם ממנו.

 

אני בטוחה שגם במצריים 80% מהעם שהחליטו ליישר קו עם המצריים ממש לא שתקו ועמדו מנגד כשראו את ה20% האחרים.

ברור שהם דיברו נגד משה וחשבו שמי ששומע לו הוא משוגע ומביא חורבן כי הממסד רק מתרגז כאשר לא שומעים לו.

 

מה קרה ל20% שכן שמעו למשה?

איך הם עמדו מול הלחץ של הרוב?

מה החזיק אותם? לא ידוע אבל ברור שזה גם מה שהחזיק גם את אברהם.

כנראה חוזק פנימי, מחשבה אישית וחיפוש אחר הנכון האמיתי מתוך שיקול דעת נטול פחד מתוצאות של לחץ חברתי.

 

ברור שהיו רבנים במצרים שעמדו נגד משה.

והרי גם נגד מרדכי עמדו גדולי ישראל. אנחנו נקרא במגילה איך הוא נשאר עד היום "רצוי לרוב אחיו" כי לא כולם הסכימו.

היו כאלה שאפילו האשימו, כעסו עליו ואמרו לו "תשחווה וסגור עניין. אתה מסכן את כולנו!!!"

 

היום אפשר לשבח אותו ולהגיד מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

אברהם מעבר אחד והעולם כולו מעבר אחר.

20% גיבורים ומאמינים שהלכו אחרי משה ולא פחדו מהמצרים.

אבל היום גם אנחנו באותה צומת ממש.

ויש דעה שאומרת שאנחנו הם אותם נשמות של ה80% שלא יצאו ממצרים דאז.

 

 

לכן קחו נשימה ובדו עד כמה אתם עושים מה שאתם באמת חושבים.

חשבו קודם לכול מעשה או החלטה כי עכשיו יהיו מי שיסכינו אתכם מבין גדולי עולם בין אם תחליטו לכאן או לכאן.

והכי חשוב – אפשרו לאחרים לחשוב!!!

אל תהיו מאלו ששוללים את זכות הבחירה ומוקיעים את אלו שחושבים אחרת מכם כי ייתכן שהבסטוריה של מחר תוקיע אתכם עצמכם.

 

לא משנה לאיזו דעה אנחנו משתייכים עלינו להודות בפני עצמנו אם אנחנו משתמשים בלחץ חברתי ששולל זכות בחירה מאחרים.

ומצד אחר עד כמה אנחנו פועלים מפחד ששולל מעצמנו ומאחרים את הזכות הבסיסית לחשוב ולפעול כפי שבאמת אנחנו מאמינים ורוצים.

 

באמת הכי קל להיות עדר. עדר אחרי הרוב או עדר אחרי המיעוט.

זה באמת הכי קל. אבל זה גם אומר שבאותו רגע התנתקנו מהשורש של עם ה'עבריים'.

אלו שלא פוחדים. שמוכנים לחשוב חשיבה עצמאית.

ולא מוכנים להיות שוט כלפי אלו שלא חושבים כמונו או להיכנע לשוט של אלו שלא חושבים כמונו.

מותר להיות בחוסר הסכמה.

 

אבל מי התיר להיות נוגש של מי שלא מסכים איתנו?

נקודה למחשבה עבור האמיצים שמוכנים לחשוב.

 

בברכה סיגל אהביאל

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
רקע-פתיחה
בס"ד כשיצאנו ממצרים מבית עבדים, עמדנו על שפת הים בעוד הקטרוג חג מעל ראשנו – "אלו עובדי…
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…