את מרגישה כמו אריה או כמו שועל?

חודש תמוז אומר האר"י הקדוש שולט בו השועל.

בעוד שביתר החודשים (למעט חצי אב, טבת וחצי שבט)

שולט בהם האריה.

מה זה אומר לנו?

מהי משמעות השועל השולט לעומת משמעותו של האריה השולט?

ומה יש לנו ללמוד מכך על החיים הכי אישיים והכי היומיומיים (וחשובים) שלנו?

מוכרים לנו משלי השועל הרבים שגדלנו עליהם. השועל הערמומי והרעב מחפש דרכים עקלקלות מפותלות ומחוכמות להשיג את שלו – בעיקר אוכל להשביע את ביטנו הרעבה והחסרה.

שלמה המלך מעיד על השועלים שהם "מחבלים בכרמים".

לכרם ה' משולים אנחנו עם ישראל. השועלים מחבלים בתוכנו.

השועלים המסמלים את הערמומיות והפתלתלות שרומסת את טהרת ליבנו

ותמימות דרכנו לנוכח אבא שבשמיים.

בעוד האריה, מלך החיות, יושב על צוק איתנים במבט בטוח ישיר רציני, ביודעו את כוחו הרב הוא אפילו לא מתאמץ להרשים ומחכה (בנחת) שרצונו יעשה על ידי אחרים.

"אל תירא ישראל" אומר לנו אבא שבשמיים.

איך לא נירא?

כולם קמים עלינו מפנים ומחוץ.

מהעמים שסביבנו ועד "אויבי איש אנשי ביתו".

ובכל זאת אל תירא! מדוע?  "כי גור אריה אתה. ואריה כי ישאג מי לא ירא?"

כשיתגלה האריה שבך, הבטוח במלכותו, דהיינו במלכות ה' המנהיגה כל דבר ודבר בחייו,

אז ליבך יהיה כל כך חזק שכל מי שיקום עליך, ייפול בפניך.

במסכת אבות מורה לנו ר' ינאי – "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים".

דהיינו שעדיף לנו ללמוד מהאריות גם אם לא מצליח לנו לקיים את דבריהם ואנחנו מוצאים את עצמנו נשרכים אחריהם כזנב.

לא מבינים איך אפשר לא לפחד כשהכל כל כך מפחיד סביבנו. מאשר להיות מנהיגים "חשובים" שמגששים באפלה עם בטן חסרה ושלא יודעים לאן ללכת וכיצד לנהוג – שמנהיגים את אלו שגם דרכם לא ברורה להם.

בחודש תמוז שבו שולט השועל הערמומי והרעב – נפלנו תחת אויבנו.

השונאים המבקשים רעתנו ורעת תורת ישראל, שמו מצור על חומותינו

ולאחר זמן קצר פרצו את החומות ושרפו את הבית היקר לנו ביותר –

את בית המקדש שנקודת הטוב הכי עמוקה של ליבנו משולה לו.

השועל הזה שנפלנו תחת הנהגתו מלמד אותנו משהו חשוב על עצמנו.

ידוע הסיפור על רבי עקיבא שכאשר נחרב בית המקדש

ויצאו שועלים מבית קודש הקודשים, כולם בכו, והוא צחק.

למה צחק?

כי הוא ידע שאם התגלו השועלים שהם החלק הראשון של הנבואה שניבאה על חורבן הבית,

סימן מכך שיתגלה גם החלק השני של הנבואה המנבאת על שיבת ציון ובניין הבית שלא יחרב לעולם.

רבינו אומר על מאמר חז"ל במסכת סוטה "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" שאין דרך אחרת להגיע לשמה אלא על ידי שקודם נעבור דרך ה"שלא לשמה".

הדרך להגיע להיות אריה עוברת קודם כל דרך הלהיות שועל.

אי אפשר להגיע לעוצמה פנימית של ידיעה ברורה בהנהגת ה' שמנהיג את חיינו עד כדי שנהיה 'רובצים' בביטחון על צוק חיינו ומחכים לישועת ה' מתוך גבורה פנימית ולב חזק ומלא ביטחון –

אלא אם כן היינו קודם מפותלים, מבולבלים, חסרים, רעבים, תלויים באחרים לספק את צרכינו, ומלאים תחבולות כשועל.

אי אפשר להגיע לאוצר של חיינו אומר רבי נחמן אלא אם כן קודם נעבור דרך הר של אש.

אי אפשר להגיע להגשמת הנבואה של "שבו בנים לגבולם" אלא אם כן קודם נעבור דרך הגשמת הנבואה "שועלים יוצאים מבית קודש הקודשים".

לכן צחק רבי עקיבא כשראה שועלים יוצאים מבית קודש הקודשים.

לכן אומר דוד המלך בתהילים "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".

לכן לכאורה נראה שכרגע אנחנו תחת שליטת השועל. "בטננו חסרה" ומקרקרת מרעב ודוחפת אותנו לתור כשועל אחר תחבולות כיצד לגרום לבורא עולם לעשות את רצוננו ואין בנו יכולת להפנים באמת את מה שמבקש הוא מאיתנו – שנעשה את רצוננו רצונו.

התפילות שלנו נראות כמו רשימת מכולת של "מילוי בטן" וצרכים בלתי נגמרים כתפילת הכלב (השועל היא ממשפחת הכלבים) הב הב הב – "הב לי בנים, בריאות, פרנסה, ישועה, הצלחה…. ומה לא? ומהר בבקשה.. לפני שאשבר ואכעס ואפול ואתרסק"…

בדיוק כמו השועל אנחנו מנסים תחבולות וסגולות על מנת לפתות את הדגים (משל לצדיק שבתוכנו) לצאת מהמים כדי שנוכל לאכול אותם ולמלא את בטננו החסרה, העייפה, המייחלת לישועה.

ומה מצחיק בזה? מדוע צוחק רבי עקיבא? מדוע יושב בשמיים צוחק?

כי בני מלך מלכי המלכים אנחנו! בתוכנו נח לו אריה שיושב על צוק איתן שבטוח בהנהגת המלך הבורא ובישועתו שתגיע. ומחכה ליום שלא יאחר שבו נפנים שגם אם אנחנו כרגע "שועלים" אין אנחנו באמת אלא אריה.

ואריה כי ישאג – מי לא ירא?

מתי נפנים?

לאחר שניסינו כל "דרך שועלית" לצרכינו.

לאחר שדרכנו השועליות המפותלות והמתוחכמות לא פעלו עבורנו והרי ההוכחה לעינינו –

זרים פורצים את חומות ביתנו ואנחנו נשארים חסרים יותר ממה שהיינו.

לאחר שנתחכם ונתפתל וניתן לחסרון האמונה וקטנות המוחין להוביל אותנו בדרכים פתלתלות שאמורות לפעול עבורנו ולהכריח את כל הסובבים ואת בורא עולם – לעשות את רצוננו.

כאשר השועלים  הפנימיים ימלאו את דעתנו ויכבשו את קודש הקודשים של האמונה בבורא אחד שרק רצונו יעשה – אנחנו לפתע נתעורר.

ואז יתגלה האריה שבנו.

מוזמנים לשתף אחרים:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד מהספריה שלנו:
religious-orthodox-jew-praying-western-wall-reads-torah-jerusalem-old-city-orthodox-jews
סיגל אהביאל
הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש…
מאה אחוז של חצי אחוז
סיגל אהביאל
כשאנחנו רוצים שיקרה שינוי לטובה בחיים שלנו אז מה שהכי תוקע אותנו הוא שאנחנו רוצים שהשינוי יהיה…
היצר הרע הוא לטובתינו
סיגל אהביאל
פרשת כי תצא מפתיעה אותנו ברעיון מהפכני כפי שמסביר רבי נחמן. כי לכאורה הפסוק "כי תצא למלחמה…