היום הוא יום גדול בשמיים ובארץ.
היום בו נאספה נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע וחזרה לדבקות עם שורש הטוב האינסופי ומשם המשיכה להאיר על כולנו.
השמחה ברגעים אלו מאוד גדולה בשמיים. מי שמתחברים אליה מורמים על ידה ומקבלים "מתנות" רוחניות עצומות.
הכי חשוב ביום הזה להתחבר לנשמתו של רבי שמעון. לאהוב אותו. לשמוח בו.
להוקיר תודה על שזכינו להיות חלק ממשפחתו, עם ישראל.
גם כדאי מאוד לפתוח ולקרוא קצת אפילו בלי להבין קצת זוהר, סיפורי הזוהר או את סיפור פטירתו של רבי שמעון.
ואז להתפלל בזכותו ולבקש ישועות ברוחניות, בגוף ובנפש.
רבי שמעון היה אומר "אנן בחביבותא תליא".
דווקא בגלל שרבי שמעון היה מצד הגבורה והטה את עצמו לחסד ואהבה יום פטירתו הפך להיות רגע המפנה שבין הקפדות לאהבה.
ביום ל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא להיפטר משום שלא חלקו כבוד זה לזה.
ה'אמת' והדעה הנחרצת שלהם היתה חשובה להם יותר מאשר האהבה, השלום והכבוד של החברים שסבבו אותם.
רבי שמעון מלמד אותנו שלא זו הדרך לקרב להתקרב ולהגדיל את שם ה' בעולם.
אלא שדרך החביבות וראיית הטוב הנסתר גם כשהוא מאוד נסתר היא הדרך היחידה.
רבי שמעון השאיר לנו צוואה חשובה ויקרה – שנרבה שלום בינינו. נאהב כל יהודי ויהודיה.
לא נתייחס לחיצוניות לקליפות לקשיים ולמסכים שעוטים עלינו ועל אחרים אלא רק נראה ונתחבר אל הנשמה שנמצאת מאחורי כל המסכים. נשמה שהיא רק טוב, חיבור, נתינה, רצון קדוש ואהבה זכה.
מאחורי ההגנות והפחדים שגורמים לנו ולאחרים "להילחם על חיינו" ולשפוט אחרים נח לו שורש טוב שרבי שמעון האיר ומעיר אותנו לזכור אותו תמיד.
לכן מדליקים מדורות בל"ג בעומר כדי לזכור שעדיף לנו להישרף באש מאשר להכאיב, להשפיל או לבוז לאף אדם.
באהבה
סיגל
