היום נפרדים מנרות החנוכה. הדלקה אחרונה. איך משאירים אותם בתוך הלב שלנו?
נרות חנוכה משולים לאור הבינה שמאיר עלינו משמים.
כידוע שספירת הבינה משולה לאמא. וכשם שלאמא יש לה עיניים שיש רק לאמא, כך גם לנרות חנוכה יש "עיניים" דומות
אמא, שהיא באמת רק אמא ולא גם ילדה שחבויה בתוך האמא, גם כשהיא רואה את ילדיה בסרחונם ובטעותם ובהתנהגותם הרעה – תמיד רואה את הטוב האמיתי שטמון בהם.
גם כשהם נופלים לבוץ ומתלכלכים כדבעי היא רואה את החזון שחבוי תחת מעטה הבוץ.
את המתיקות של ילדיה. את האור. היופי. החכמה. טוב הלב. הכישרונות הנפלאים והייחודיות החד פעמית. מאמינה בהם. ממתינה להם בסבלנות להאיר ולהתגלות.
כך גם נרות חנוכה. מציצים אלינו, קטנים ומרצדים, ומספרים לנו שהם רואים כמה אנחנו מקסימים גם אם הם נאלצים להגיד לנו זאת בחושך מתחת לעשרה טפחים שנפלנו אליהם.
הם מזכירים לנו שאנחנו טובים, מתוקים וייחודיים. הם מאמינים בנו ומספרים שיבוא יום ועוד נתגלה בכל יופיינו והדרנו וטוב מהותנו.
את זה ניקח איתנו לכל השנה. את העיניים הטובות של אמא 'הבינה' המאירות עלינו משמיים.
