איך צומחים בעולם כל כך חשוך

סיגל אהביאל

 

חנוכה, אומרים לנו חכמנו, הינה מלשון חינוך.

ואכן הנפש שלנו עוברת בחנוכה תהליך של חינוך עמוק ושורשי,

אל מול פני הנרות שמאירים בחנוכיה.

חינוך אמיתי קורה ללא מילים.

ללא הסברים מיותרים. רק עצם הנוכחות.

עצם ההוויה של מהות מאירה וברורה היא החינוך הכי עמוק שחודר אל עצם הלב ומהות ההוויה של הנפש הצופה בה.

כיצד מחנכת אותנו החנוכיה?

ברמה הפשוטה ביותר עצם מעשה וחוויית הדלקת נר החנוכה עם הברכה הנלווית אליו "שעשה ניסים… בימים ההם.. בזמן הזה… "  מחדירה מסר עמוק ישיר וחד אל עומק הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו  –  הנהגת ה' היא ניסית והיא חזקה יותר מכל טבע ועוצמה אחרת שקיימת בעולם. הנס הוא אימתני יותר, עוצמתי יותר, קיים ושריר יותר מכל מציאות גשמית, חשוכה ככול שתהיה.

אנחנו מדליקים נר שגודלו זעיר וכמעט בלתי נראה ביחס לגודלו של העולם שסובב אותו

ויחד עם זאת הנר הזה, כך מספרת לנו החנוכיה, מייצג כוח אדיר שבכוחו לנצח ולהאיר גם את החשיכה הגדולה ביותר.

בעצם ההסתכלות על החנוכיה בלי להוסיף או לומר מילה מתעוררת בתוכנו אמת עתיקה ומאוד עמוקה –  הנהגת ה' היא ניסית וכוחה רב מכל החומר והטבע האימתני אף עם פי שהיא בלתי נראית לעין גשמית.

ולא רק זאת אלא שגם אופן הדלקת הנרות ממשיך ומלמד את נפשנו כיצד לנהוג עם אותו אור עמוק ושורשי שמתעורר בנו אל מול פני המנורה.

איך ממשיכים להחזיק בו גם כאשר עדיין סביבנו רוחשים יוונים שרושפים על צווארנו ארס שמתאמץ להפיח בנו תרדמה והתרחקות מהידיעה הברורה שאין עוד מלבדו ושכל העולם כולו מלא באורו הניסי.

מה עושים מול יוונים שעושים כל שביכולתם כדי להחשיך את האמונה הפשוטה שלנו בניסים "אשר איתנו בכל יום ובכל שעה", אמונה שמחזיקה אותנו תמיד ערים ודלוקים אל המטרה לנצח את המלחמה אף על פי שמעטים אנחנו והמתנגדים כל כך רבים הם?

בכל יום מימי החנוכה אנחנו מדליקים נר חדש.

כפי שהילל הזקן מלמד אותנו "מוסיף והולך".

מוסיף והולך זה שאנו מדליקים את החנוכיה אינו רק דרך להדלקת המנורה אלא שהוא אף דרך חיים.

כאשר בכל יום אנחנו מוסיפים נר נוסף לחנוכיה הנפש שלנו לומדת משהו גדול – לעולם לא לעצור! להמשיך ולהוסיף כי "כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן".

גם הפעם ללא מילים מחנכת אותנו החנוכיה לעולם לא להתייאש מלהמשיך בדרך גם כאשר מאוד חשוך וגם כאשר התוצאות מאחרות מלהגיע ומלמלא אותנו במתיקות הסיפוק ותחושת המלאות שאנחנו חושקים לטעום במעשינו ובחיינו.

החנוכיה מחברת אותנו אל כוח התמדה שאיתו נוכל להוסיף בכל יום עוד קצת קדושה לחיים שלנו מבלי לעצור ומבלי לקפוץ רחוק. רק עוד נר אחד קטנטן. לא מטרה נשגבת ונעלה שמשקפת לנו כמה קטנים אנחנו ומייאשת אותנו מלהגיע אליה.

לא צפייה לשינויים אדירים שיושבת על צווארנו כאבן ריחיים ומשרה עלינו מתח ותחושת חיסרון תמידית.  רק עוד נר אחד קטן ותו לא.

ככה נתקדם עד שנגיע לאן שירשו מהשמיים.

כיצד נתמיד? כיצד לא נתייאש?

גם את זה מלמדת אותנו החנוכה בדרכה השקטה.

אמנם אנחנו מדליקים נר חדש בכל יום אבל באותו זמן אנחנו גם מדליקים את הנרות של הימים שעברו. ביום הראשון מדליקים נר אחד. ביום השני מדליקים את הנר השני ואז מיד לאחריו מדליקים שוב את הנר הראשון. וכן הלאה ביום השלישי אנחנו מדליקים נר שלישי ואז שוב חוזרים ומדליקים נר שני ונר ראשון.

מה מלמדת אותנו החנוכיה באופן ההדלקה שלה על ההתחזקות בדרך של "מוסיף והולך"?

כשם שהחנוכיה "לא שוכחת" את הנרות הקודמיםשלה כך היא מלמדת אותנו לא לשכוח את מה שעומד מאחורינו ומאיפה שאנחנו באים.

הזיכרון הזה יחזק אותנו להמשיך ולהתקדם גם כאשר החושך היווני המעיק יעטוף אותנו מכל עבר.

החנוכיה מזכירה לנו להתחבר אל שורש הטוב שממנו אנחנו כולנו (ממש כולנו) קרוצים שהוא גנוז בגבהי מרומים ושבשליחותו אנחנו מונעים.

מאחורינו אבות קדושים שעל כתפיהם אנחנו עומדים שניצחו את מלחמת היוונים. ושאת כל הטוב שקיים בהם הם מצאו והפיצו עבורנו בעולם.

בתוך עצמנו כבר מצאנו ומימשנו נקודות טובות שעדיין מאירות עלינו ומחזקות אותנו ברגעים חשוכים. נתחבר אליהן. נאמין בקיומן. נשאב מהם כוח. לא נרפה מאחיזתן.

הנקודות הטובות האלו ישמחו אותנו בימים שהדרך תהיה מטושטשת לעינינו.

והשמחה הזו תרומם את נפשנו.

מי שאחוז חזק חזק בטוב הטמון בו ובטוב שממנו הוא מגיע וממנו הוא יונק – לעולם לא ייפול משום מכשול כי אף רוח זרה לא תנשוב בליבו פנימה.

אז מצד אחד מלמדת אותנו החנוכיה להאמין באמונה שלמה בכוח ההנהגה הניסית של ה' שעוטפת כל רגע ושניה של חיינו,

ואז מעודדת אותנו להיות בבחינת "מוסיף והולך" למשך כל ימי חיינו ולעולם לא לעצור מלדרוש מעצמנו עוד ועוד קדושה, עוד ועוד טהרה, עוד ועוד תיקון המידות.

ולבסוף מחזקת אותנו החנוכיה לשאת את עינינו אל ההרים

דהיינו, כמו שמפרשים חז"ל, אל "ההורים" –  נזכור להתחזק מכוח השורש שתמיד עומד מאחורינו.

מאיר עלינו. ומאמין בנו.

 

 

פרח

 

מוזמנים לשתף אחרים:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד מהספריה שלנו:
religious-orthodox-jew-praying-western-wall-reads-torah-jerusalem-old-city-orthodox-jews
סיגל אהביאל
הימים הנוראים הלוא הם ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ימים טובים הם לעם קדוש שמחפש…
מאה אחוז של חצי אחוז
סיגל אהביאל
כשאנחנו רוצים שיקרה שינוי לטובה בחיים שלנו אז מה שהכי תוקע אותנו הוא שאנחנו רוצים שהשינוי יהיה…
היצר הרע הוא לטובתינו
סיגל אהביאל
פרשת כי תצא מפתיעה אותנו ברעיון מהפכני כפי שמסביר רבי נחמן. כי לכאורה הפסוק "כי תצא למלחמה…