איך מתאבלים על חורבן בית המקדש?

סיגל אהביאל

הייתי רוצה לדבר על איך מתאבלים. איך מתחברים לחורבן בית המקדש באופן שהשם מבקש מאיתנו?

החתם סופר מבאר את מאמר חז"ל  – משנכנס אב ממעטים בשמחה.

ומפרש החתם סופר –  "ממעטים" דהיינו עוצרים רגע את המירוץ ומתרחקים רגע מהסחות הדעת המשמחות שבחיים כדי להתייחד עם האבל של החורבן..  אבל יחד עם זה עושים זאת "בשמחה". ולא חלילה מתוך עצבות.

זה נשמע כמו וורט חסידי אבל לא – זה בשם החתם סופר. ויש כאן סוד עמוק ללמוד על הימים הללו

על ההכנה של הלב לקראת תשעה באב.. ובכלל כלימוד לחיים שלנו.

ומהו?

בשלושת השבועות ובפרט בתשעת הימים אנחנו "ממעטים" בשמיעת מוסיקה. בקניית בגדים בטיולים כיפיים. בנסיעות לברכה ולים. למה? כי כל אלו הם דברים שמשמחים אותנו ולכן גם מהווים מעין הסחת הדעת מהחורבן של בית המקדש. מהחיסרון שנשארנו בלעדיו.  ומהאבל על הגלות..

כמו שרואים בחוש שאדם שיש לו דאגה ושממילא הוא לא יכול לעשות דבר על מנת לפתור אותה, מיד מייעצים לו להיות עסוק בדברים משמחים שיסיחו את דעתו. ואז ממילא אם הוא לא יחשוב כל הזמן על הדאגה, הוא לא ירגיש את החיסרון והצער…

ובאמת יש זמן ועת לכל דבר – כמו שאומר רבי נחמן שצריך כל היום להיות בשמחה. להעביר.. לזרום.. לא להיתקע.. אבל שעה אחת ביום לעצור הכול ולעשות התבודדות ודווקא אז כן לפגוש את החסרונות עין בעין ולבקש עזרה מהשמיים..

אם כן על אותו משקל – חודש אב הוא הזמן לעצירה. להתרחקות מכל הסחות הדעת ודווקא ליצור מפגש עם החיסרון והפעם להתבונן על החיסרון מהפן של חורבן בית המקדש.

פה יש לימוד גדול-

 הדבר שאפיין את תקופת בית המקדש הוא שהיינו רואים שם את השם עין בעין. חשים את נוכחותו במוחש ממש. הטבע לא היה מסתיר את נוכחות השם על ידי שהיו שם ניסים מעל לטבע ואור השכינה היה ניכר בחוש.

הצער של החורבן הוא שהיום בלי בית המקדש אנחנו כבר לא רואים את נוכחות השם בבירור ובמוחש אלא שהיא נסתרת וחסויה מאיתנו והתוצאה המצערת היא שכשנוכחות השם אינה  גלויה אנחנו כבר לא רואים שכל מה שקורה לנו זה ממנו, ואז שכשיש לנו חיסרון או צער או ניסיון אנחנו לא מצליחים בקלות לשייך אותם למסר מהשם ולידיעה שהכול לטובה. כי אנחנו בלי השם. עוברים את החיים בלי להרגיש שהשם איתנו.. וזה החורבן הגדול !! זו המשמעות של חורבן הבית!!

כי באמת כשיש קשר עם השם אנחנו כבר לא ממש מרגישים את צער החיסרון, כי באמת בעצם החיסרון היחיד הוא בקשר עם השם, כי עם השם גם הניסיון הגדול ביותר הוא מלא אור כי הוא לא מנותק מהשם… ובלי השם כל פיפס שלא הולך לנו הוא חורבן בלתי נסבל…

ז"א שגם כאשר אדם עובר תקופה קשה או מקרה לא נעים אם הוא עם השם בתוך הזמן הזה אזי יהיו לו כוחות אדירים לעבור את התקופה הזו מתוך שמחה והוא לא יפול לעצבות. אבל בלי השם כל פיפס מפיל אותו חלילה…

ועל זה האבל… זה החיסרון. .. שאנחנו עוברים מה שאנחנו עוברים בלי השם!!

זה החורבן האמיתי.. זה ההפסד האמיתי בחורבן בית המקדש – שאיבדנו קשר איתו!!

ועכשיו בתשעת הימים זה הזמן להתבונן על כל הפעמים שאנחנו בצער ובעצבות ונפולים בדעתנו – כי זה סימן שנשארנו בלי השם!! לא חיפשנו אותו לשתף אותו בצער שלנו..  ואז דווקא שם לנסות להכניס את השם שוב. לנסות לראות אותו מבעד להסתרה.

ולכן אומרים חז"ל "ממעטים בשמחה" – כי עצם זה שאנחנו מחברים את השם לצער שלנו כבר נכנסת שמחה. וגם עצם זה שאנחנו יודעים שכל צער הוא רק בגלל שאין לנו קשר עם השם זה כבר משמח מאוד.

כמו שמסופר על רבי זושא שהיה חסר כל והילדים שלו היו מסתובבים רעבים ובכל זאת הוא היה שמח כי בכלל לא הרגיש צער בחיסרון כי הוא היה עם השם … ועל זה שאנחנו לא שם כמו רבי זושא – על זה יש לנו להתאבל…

ולכן – אומר רבי נחמן – שביצים זה מאכל אבלות. כי לביצה מעוף טהור יש צד כד וצד חד. ומעוף לא טהור שני צדדים כדים או שני צדדים חדים.

המשמעות של הצד החד היא של שמחה ושל הצד הכד היא של צער וייסורים.

בקדושה הכד והחד מחוברים. החורבן והשמחה מחוברים. כי עצם האבלות על הריחוק מהשם היא משמחת.. והיא מזכירה לנו שיום יבוא והשם יגאל אותנו כי אנחנו לא מסיחים דעתנו ממנו ואנחנו יודעים שהוא חסר לנו ושלא שכחנו אותו,  וזה כבר מחבר אותנו לידיעה שהכול לטובה ושהשם עומד מאחורי כל מה שקורה לנו. בעוד שלביצים מעוף טמא יש שני צדדים כדים שזה בחינת מה שאנחנו שקועים בעצבות ומסרבים להתנחם בכלל ולהכיר שגם הצער הוא מהשם ואז נכנסים לדיכאון. ולא מאמינים שיש טוב של השם שנסתר מאחורי הכול …

יש את הביצים שיש להן שני צדדים חדים שהן בחינת שמחה וקלילות.. שאנחנו שמחים וקלילים ומסיחים דעתנו בלי סוף ובלי שום התבוננות פנימית ורק נהנים וצוחקים בלי לעצור אף רגע ביום לחשוב מה השם בעצם מבקש מאיתנו בכלל ולא מרגישים שבכלל חסר לנו השם בחיים.

נסיים בברכה –  שנזכה להיות בבחינת ביצים מעוף טהור ונזכה להרגיש את החיסרון של בית המקדש באופן שידרבן אותנו לבקש את פני השם וזו תהיה שמחה גדולה שבתוך האבלות. ושנזכה שבזכות זה השם הטוב יגאל אותנו ברחמים במהרה..אמן.

מוזמנים לשתף אחרים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מהספריה שלנו:
רקע-פתיחה
בס"ד כשיצאנו ממצרים מבית עבדים, עמדנו על שפת הים בעוד הקטרוג חג מעל ראשנו – "אלו עובדי…
ice-creams-with-shells-beach
סיגל אהביאל
הקיץ בפתח ועימו 'רעש' רגשי ומחשבתי, שמחות ומפגשים מתוקים שאיתם מגיע גם, כן גם, פיזור יישוב הדעת…
carnival-mask-front-blurred-lights
סיגל אהביאל
לתחפושות בפורים מסר מאוד ברור – העולם הזה הוא תחפושת אחת גדולה! כי כשאנחנו מפנימים שכל העולם…