איך מתאבלים על המקדש?

איך מתאבלים על חורבן המקדש?

מה ראוי להרגיש או לחשוב?

קודם כל מתגעגעים:

מתגעגעים לקדושת היהודי שאבדה בתוכנו..

מתגעגעים לבהירות ונקיות הלב שקרבנות המקדש יצקו אל תוכנו..

מתגעגעים אל ריח האויר הטהור שבחוצות ירושלים של זמן הבית..

ואז- לוקחים אחריות על חלקנו באובדן כל אלו:

על קנאה שנאה ותחרות שעדיין לא התנקו מתוכנו.

על חלישות הדעת שבנו שבעטיה אין אנו מכירים בערכנו..

על תרדמת הלב שלא מתגעגע ולא כוסף למראות אלוקות ולגילוי עצמנו..

ואז- מחזקים את האמונה בכח הרצון שבקרבנו:

מתחזקים בכך שלו רק נרצה נוכל ליצור שינוי משמעותי שורשי ונצחי בתוכנו..

לו נרצה נמצא את בורא עולם ממש לצידנו..

לו נרצה תוכל האהבה שבנו להחיות שוב את ליבנו..

לו נרצה נוכל עוד לזכות לראות בבית מקדשנו..

ואז.. עם הגעגוע, האחריות האישית והרצון שלנו,

נרים עיניים לשמים ונצעק "עד מתי אבא?!!! עד מתי…??"