נולדתי להורי מיד לאחר שאיבדו את אחי שנפטר די מהר אחרי לידתו.
מטבע הדברים הייתי עבור אמא הישועה והמתנה הגדולה ביותר.
בתור תינוק שאחוז בידייה הבנתי וחוויתי שאני המושיע שלה. קיבלתי את תפקיד המושיע בשתי ידיים וזאת אפילו בלי שאצטרך להתאמץ לזכות בו. רק עצם היותי הפכה אותי למושיע עבור אמא.
אמנם חשתי בקרבי את היכולות האדירות שה' חנן אותי אך לא הייתי צריך לממש אותם משום האמונה שאני המושיע של אמא ובלי שאתאמץ.
ביני ובין אמא נכרתה ברית סמויה. אני המושיע והיא הנושעת. הברית הזו גרמה לי לצפות מעצמי להיות תמיד מעל כולם. להושיע את כולם. להיות מי שמפיץ עליהם את האור שחיפשו כל חייהם.
אבל במקביל כשגדלתי חוויתי והבנתי שאם אשדר שדר כזה, האנשים שסביבי יבקרו וידחו אותי. זו הסיבה שבלמתי כל חיי את הפריצה של עצמי כי מצד אחד הפריצה הזו חייבה אותי להיות המושיע ומצד שני ברור היה לי שהיא תמשוך כלפי התנגדות גדולה.
כשהבנתי שעלי לוותר על התפקיד שלקחתי בשתי ידיים בתור תינוק צף בי הכאב של הפרת הברית הראשונית עם אמא. הפחד.
אבל הכרת המחיר והידיעה שהברית הזו אינה אמיתית ולא עונה לסדר הנכון עודדו אותי לשחרר אותי ואותה באהבה.
באותו רגע חוויתי תחושה של חיבור אמיתי לה'. הסכמה להיות מי שאני באמת בלי הצורך בתפקיד של להושיע אף אדם.
פשוט להיות יהלום צבעוני שמסתובב, רוקד וצובע את העולם בגוונים חיים. בלי לצפות שבלי שאתאמץ יקבלו אותי כאור מציל.
חזרה לחיי התנועה והריקוד לעומת התקיעות שחוויתי.
שנזכה להחזיר לעצמנו את הריקוד הראשוני של נפשנו ונשמתנו. ונרקוד הישר לזרועות אבא שבשמיים.
