בימים אלו אנחנו מתחננים על נפשנו בפני המלך העליון לחמול עלינו ולכתוב אותנו בפתחה של שנה בספר סליחה ומחילה .. בספר חיים טובים.. ספר ישועה.. גזרות טובות.. ישועות.. נחמות…
הדיו בו כותב אותנו המלך בספריו הנסתרים מעינינו נשפכת מדם ליבנו הישר אל קולמוסו האחוז בידו הפשוטה לקבל שבים..
דם ליבנו וחלב נפשנו הוא הדיו הממלא את קולמוסו באור של רחמים או חלילה של דין.
ונשאל עצמנו את השאלה – באיזה דיו נחפוץ למלא את העט החותמת את גורל חיינו? דיו של אהבה חמלה ורחמים או חלילה בדיו של אשמה דין נוקב ורגשות קשים?
כמובן! עם דיו של רחמים!
נעמוד בפני המלך לבקש סליחה על סטיות ליבנו ועיוותי מעשינו כשאנחנו בעצמנו מוכנים לסלוח לעצמנו.
מצד אחד מסכימים להסתכל בעין אמת על ההחטאות שהחטאנו את מטרת חיינו – ומצד שני מוהלים את האמת ברחמים על עצמנו. רחמים שמוכנים לקבל את ה"שב בתשובה" שבתוכנו.
מצוידים ברחמים קדושים נצעק אל אבא המלך "רחם עלינו!!! הכר בניך השבים הביתה!! בנים הממלאים קולמוסך בדיו של אמת מהולה ברחמים – דיו של אמת לאמיתה"
והרי הכיצד נבקש סליחה ומחילה מהמלך אם אנחנו בעצמנו לא סולחים לעצמנו? לא סולחים לאחרים? איך נבקש סליחה אם בעומק דם נפשנו אנחנו משוכנעים חלילה שאיננו ראויים? שאחרים לא ראויים?
ראויים אנו לשוב לאבינו. ראויים כולנו לשוב למלכנו. נעמוד לפניו כשבעומק עצמותנו לב נשבר ובאור פנינו אמונה ברחמיו הלא כלים של מי שאמר והיה העולם.
אמת מהולה ברחמים תשרבט חתימתה בספר המספר את שביל חיינו – לחיים טובים של רחמים קדושים עלינו ועל אחרים…
